האם החוק קובע איסור פרסום על פרטי שוטרי מג״ב וחיילים שנאשמים בביצוע עבירות פליליות אגב פעילות מבצעית? בית המשפט העליון קבע שלא
ע"ח 42915-02-26 מדינת ישראל נ' מלול
ביום 25.3.26 ניתנה החלטתו של השופט ח׳ כבוב בבית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה על החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור עסק בשאלה האם חל איסור פרסום על שמם של שוטרי משמר הגבול הנאשמים בביצוע עבירות שבוצעו במהלך פעילות מבצעית, מכוח סעיף 70(ה3)(1) לחוק בתי המשפט, וכן בשאלה כיצד יש לפרש את דרישת החוק כי העבירה בוצעה "אגב פעילות מבצעית וכחלק ממנה". בנוסף נדרש בית המשפט להחליט האם איסור הפרסום לפי הסעיף חל באופן אוטומטי מכוח החוק עצמו או אם נדרשת לשם כך החלטה שיפוטית מפורשת.
נסיבות המקרה חריגות. מדובר בשוטרי מג"ב ששירתו במחסומים באזור יהודה ושומרון. על פי כתבי האישום שהוגשו נגדם, הם אפשרו מעבר של תושבי איו״ש וסחורות לשטח מדינת ישראל ללא היתר וללא ביצוע בדיקות ביטחוניות כנדרש, בתמורה לקבלת כספי שוחד. אחד הנאשמים הואשם בנוסף גם בעבירת סחר בנשק. הפרשה עוררה הד ציבורי נרחב נוכח העובדה שמדובר באנשי אכיפת חוק שתפקידם היה למנוע את אותן חדירות והברחות שלפי הנטען הם אפשרו.
טענות השוטרים היו כי יש לאסור את פרסום שמם מכוח החוק, שבעצם משווה את מעמדם של שוטרי מג"ב ושוטרים רגילים לחיילים, ומחיל עליהם את איסור הפרסום בנוגע לעבירות שבוצעו אגב פעילות מבצעית וכחלק ממנה. לטענתם, העבירות המיוחסות להם בוצעו במהלך פעילותם המבצעית במחסומים ותוך כדי ביצוע תפקידם המבצעי, ולכן הן נופלות תחת ההגדרה. בנוסף נטען כי אחת מתכליותיו המרכזיות של הסעיף הייתה הגנה על חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב מפני חשיפה להליכים משפטיים, צווי מעצר ופגיעה מצד גורמים עוינים או גופים בין-לאומיים בעקבות פעולות שביצעו במסגרת שירותם, ושתכלית זו מתקיימת גם בעניינם. המדינה, מנגד, טענה שקיימת הבחנה ברורה בין פעולה מבצעית שנעשתה באופן שגוי במסגרת המשימה המבצעית לבין ניצול של הפעילות המבצעית לצורך ביצוע עבירות פליליות ׳פרטיות׳. לטענת המדינה, השוטרים ניצלו את כוחם כדי לאפשר את הכניסה האסורה תמורת טובת הנאה. לפיכך, גם אם המעשים בוצעו "אגב" הפעילות המבצעית, הם לא בוצעו "כחלק ממנה".
בית המשפט העליון בחן את עקרון פומביות הדיון ואת לשון סעיף 70(ה3)(1) לחוק, תכליתו וההיסטוריה החקיקתית שלו. השופט קבע שעבירות כגון ביזה, אונס או שחיתות אינן יכולות להיחשב חלק מפעילות מבצעית, גם אם בוצעו בזמן פעילות כזו. באותו אופן, גם במקרה הזה, השוטרים נשלחו למחסום כדי למנוע חדירת גורמים בלתי מורשים לשטח ישראל, בעוד שעל פי כתב האישום הם פעלו באופן הפוך ואפשרו את הכניסה האסורה תמורת שוחד. לכן, גם אם המעשים בוצעו במהלך פעילות מבצעית, הם לא בוצעו כחלק ממנה אלא תוך חתירה תחת מטרותיה. בהתאם קבע בית המשפט העליון כי שמות השוטרים מותרים בפרסום.
להבדיל מכך, חשוב להכיר שהחוק קובע איסור פרסום על פרטי משרתים שחשודים או נאשמים בעבירות שנוגעות על פי טיבן לפעילות מבצעית (כמו ירי שגוי שהוביל לפציעה או למוות), ויש מקרים שבהם איסור פרסום על שמות הנאשם יוצדק מסיבות אחרות (כמו מצב נפשי מורכב או תפקיד מסווג).
