האם סייענים לטובת ישראל שנחטפו על ידי הרשות הפלסטינים זכאים לפיצוי עונשי מוגדל כאילו היו קורבנות טרור? בית המשפט העליון השיב בשלילה
ע"א 4793/24, ע"א 5189/24, ע"א 5195/24, ע"א 5265/24 וע"א 29169-11-24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (25.6.2026)
ביום 25.6.2026 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשאלה האם החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024 חל גם במקרים שבהם אדם שנחשד כסייען של מדינת ישראל נכלא ועונה על ידי הרשות הפלסטינית, והאם זכאים אותם סייענים לפיצוי לדוגמה בסך חמישה מיליון ש״ח מכוח החוק.
מדובר במערערים שהיו חלק מקבוצה רחבה יותר, שטענו כי בין השנים 1996 ל-2002 נחטפו, נעצרו, נכלאו ועונו בידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בשל חשד כי סייעו למדינת ישראל. בחלק מהמקרים מדובר היה בכליאות שנמשכו ימים ספורים, ובחלקם בתקופות של חודשים ואף שנים. ההליך לא עסק בשאלת בעצם האחריות של הרשות הפלסטינית (עניין שכבר הוכרע בעבר), אלא בשאלת תחולת חוק הפיצויים לדוגמה ובגובה הפיצויים העונשיים שיש לפסוק.
טענות המערערים היו שיש להחיל בעניינם את חוק הפיצויים לדוגמה, שכן המעשים שביצעה הרשות הפלסטינית עולים לשיטתם כדי "מעשה טרור" כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, ולכן הם זכאים לפיצוי סטטוטורי לכל נפגע, בדומה לנפגעי פעולות טרור אחרים. מנגד, הרשות הפלסטינית טענה שחוק הפיצויים לדוגמה אינו חל בנסיבות אלה, שכן המעשים שבוצעו כלפי הסייענים לא נעשו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידיאולוגי, אלא ״במסגרת היחסים הפנימיים שבין הרשות לבין בני עמה ומתוך רצון לאכוף את תפיסתה ביחס לבגידה ושיתוף פעולה עם ישראל״.
בית המשפט העליון קבע כי לצורך הכרה במעשה כ"מעשה טרור" נדרשים שלושה תנאים מצטברים: מניע מדיני, דתי, לאומני או אידיאולוגי; מטרה לעורר פחד או בהלה בציבור; ופגיעה חמורה בגופו או בחירותו של אדם. נקבע כי אמנם הרשות הפלסטינית ביקשה באמצעות רדיפת הסייענים להטיל פחד ולהרתיע אחרים משיתוף פעולה עם ישראל, ואף גרמה להם פגיעות קשות ביותר, אך המניע שבבסיס מעשיה אינו מניע לאומני או אידיאולוגי במובנו של חוק המאבק בטרור, אלא רצון לשמור על הסדר הציבורי ועל האינטרסים הפנימיים של הרשות מול בני עמה.
לפיכך נקבע שהסייענים אינם נכנסים להגדרת "נפגעי מעשה טרור" לצורך החוק, ולכן אינם זכאים לפיצוי הסטטוטורי של חמישה מיליון ש״ח.
לצד זאת חזר בית המשפט העליון על ההלכה שלפיה מעשיה של הרשות הפלסטינית כלפי הסייענים הם מעשים חמורים ואכזריים המצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים משמעותיים, ואישר את המדרג שקבע בית המשפט המחוזי: 50,000 ש"ח במקרים של כליאה קצרה, 500,000 ש"ח בגין תקופת כליאה ממוצעת של כשנה עד שנתיים, 800,000 ש"ח במקרים של כליאה ממושכת במיוחד, ו-3 מיליון ש״ח למשפחתו, במקרים שבהם הסייען מצא את מותו כתוצאה ממעשי הרשות.
המשמעות היא שהפיצויים העונשיים המוגברים, בסך 10 מיליון ש״ח במקרה של גרימת מוות, ובסך 5 מיליון ש״ח במקרה של גרימת פציעה, שמורים למקרים של נפגעי פעולות איבה שנפגעו מפעילות טרור.
