האם החלקה במדרגות בדרך לסגור אסירים בתאים היא "חבלת שירות" המזכה משרת קבע בהכרה לפי חוק הנכים? בית המשפט המחוזי השיב בשלילה
ע"ו (מחוזי חיפה) 6926-01-26 קצין התגמולים נ׳ פלוני (29.7.2026)
ביום 29.7.2026 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור קצין התגמולים על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). בית המשפט קיבל את הערעור ברוב דעות וביטל את ההכרה בפגיעה כ"חבלת שירות". השאלה שעמדה במוקד ההליך הייתה מהי "פעילות מבצעית" לעניין החוק – שאלה שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון.
המשיב, סוהר בשירות קבע, החליק ונפל במדרגות באחד מאגפי מתקן כליאה בדרכו לסגור אסירים בתאים ונחבל בגבו התחתון, באגן ובידו. הצדדים לא חלקו על עצם התרחשות האירוע ועל נסיבותיו והמחלוקת הייתה משפטית בלבד – האם המסגרת שבתוכה אירעה הנפילה נחשבת "פעילות מבצעית".
קצין התגמולים דחה את הבקשה וקבע שמדובר בחבלה שאירעה במהלך תפקיד רגיל ושגרתי, והפנה את המשיב למסלול נפגעי עבודה בביטוח הלאומי. ועדת הערעור הפכה את ההחלטה וקבעה כי סיור באגפי האסירים הוא פעילות מבצעית, ולחלופין אירוע ייחודי לשירות. על כך הוגש הערעור.
ההליך לא עסק בקשר שבין הנפילה לחבלה, אלא בפרשנות המונח בלבד. לטענת קצין התגמולים סיור שגרתי של סוהר אינו פעילות מבצעית, ופרשנות מרחיבה תהפוך כל פעולה במתקן כליאה למבצעית; הוא הצביע על כך שבדו״ח הפציעה שנרשם ביום האירוע נכתב "סיור שגרתי", ורק בטופס שנערך כשלושה חודשים לאחר מכן הופיע הביטוי ״פעילות מבצעית״. מנגד טען המשיב כי אין לנתק את ההחלקה מן ההקשר הכולל שבמסגרתו אירעה.
בית המשפט קיבל את הערעור ברוב דעות. ליבת ההכרעה נעוצה בהבחנה בין הגדרת התפקיד לבין הפעולה הקונקרטית: נקבע שלא כל פעילות הנמנית עם תיאור תפקידו של המשרת היא "פעילות מבצעית", ויש לבחון את טיב הפעולה הספציפית שבמהלכה נפגע – לפי ההקשר הישיר, משך הפעילות, מיקומה, היעד שלה ואופייה.
בית המשפט קבע שפעילות מבצעית צריכה לשקף משימה תחומה בהיקפה, בתכליתה וביעדיה – בין שתוכננה מראש ובין שהתפרצה מתרחיש לא צפוי, בין הגנתית ובין התקפית – ושלרוב היא נועדה להשגת יעד ביטחוני או אכיפתי מוגדר ומוגבר, או כרוכה בסיכון מיוחד ביחס לסיכון הבסיסי של אותו משרת. גם בכותלי בית סוהר יש פעילות כזו – מרדף אחר אסיר שנמלט, השתלטות על הפרות סדר, פשיטה על תאים בעקבות התראה – אך היא חורגת מסיור שגרתי. עוד נקבע שגם החלופה השלישית אינה מתקיימת, שכן הליכה במדרגות אינה סיכון ייחודי לשירות. פרשנות זו נתמכה בתכלית התיקון לחוק שנועד לצמצם את מעגל הזכאים בעקבות המלצות ועדת גורן. קביעת הוועדה בוטלה והחלטת קצין התגמולים שדחתה את הבקשה להכרה נותרה על כנה.
המשמעות המעשית של פסק הדין היא שמשרת קבע שנפגע אינו יוצא ידי חובתו בהצבעה על כך שהפעולה נמנית עם תיאור תפקידו. תיחום המשימה בזמן ובמקום, היעד הביטחוני או האכיפתי שלשמו יצאה, ההיערכות המיוחדת שקדמה לה, הסיכון החורג מן השגרה של אותו משרת והגורם הפיזי הייחודי שתרם לחבלה – כל אלה נתונים שניתן לבסס בראיות ובמסמכים, וחשוב מאוד להניח אותם לפני קצין התגמולים באופן מפורט ומבוסס כבר בבקשה הראשונה ולא רק בשלב הוועדה. עם זאת, חשוב לדעת שנוסח הדיווח שנרשם בזמן אמת הוא בעל משקל ניכר, ותיאור מאוחר שמכתיר את האירוע כ"מבצעי" לא תמיד יהפוך אותו לכזה. דעת המיעוט סברה שיש להתאים את המונח לכל תפקיד לפי מאפייניו הייחודיים, והסוגיה טרם הוכרעה בערכאה העליונה – כך שהיא עודה פתוחה.
