האם המוסד לביטוח לאומי רשאי להיות מעורב במינוי הרופאים שמכריעים בתביעות מבוטחיו נגדו? בית המשפט העליון השיב בשלילה
בג"ץ 4142/21 לשכת עורכי הדין בישראל נ׳ המוסד לביטוח לאומי
ביום 25.10.2025 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בעניין משמעותי זה ששינה פרקטיקה של עשרות שנים. בית המשפט קיבל את העתירה והורה לביטוח הלאומי לחדול ממעורבות במינוי "פוסקים רפואיים", חברי הוועדות הרפואיות, בקידומם ובהארכת כהונתם. השאלה שעמדה במוקד ההליך הייתה האם מעורבות זו היא ״סיוע״ מותר לשר העבודה, המוסמך למנותם, או העברה אסורה של סמכותו – חרף הטענה שמדובר בתפקיד טכני בלבד.
העתירה הוגשה בידי לשכת עורכי הדין, האגודה לזכויות החולה והעמותה הישראלית לסרטן העור. במוקדה עמדה פרקטיקה רבת שנים שבה הלשכה הרפואית של הביטוח הלאומי סיננה מועמדים, ראיינה אותם, החליטה על הארכת כהונה ועל קידום לוועדות ערר, והעבירה לשר רק את השמות שאישרה. איש לא חלק על כך שסמכות המינוי נתונה בדין לשר, ולא למוסד.
במהלך ההליך, שנמשך שנים, ניתן צו על-תנאי, והמשיבים גיבשו פעמיים נהלים חדשים, של השר ושל המוסד, שנועדו לצמצם את מעורבות הביטוח הלאומי. לשיטתם, בעקבות הנהלים העתירה איבדה מהאקטואליות שלה. בית המשפט בחן גם את הנהלים העדכניים ביותר.
ההכרעה לא עסקה בהיבטים אחרים של זיקת הוועדות לביטוח הלאומי, כמו תשלום שכר הרופאים או קיום הדיונים במבני המוסד, אלא רק בהליכי המינוי. העותרות טענו כי השר משמש ״חותמת גומי״ להחלטות המוסד, וכי גם לפי הנהלים העדכניים המוסד מגייס, יוזם הארכות וקידומים ומעביר "כל מידע רלוונטי אחר". מנגד טענו המשיבים כי תפקיד המוסד הוא מינהלי בלבד, וכי משרד העבודה חסר את הכלים לגייס ולמיין רופאים.
בית המשפט קבע שהמוסד אינו רשאי למלא כל תפקיד בהליכי המינוי. ההכרעה נעוצה בהבחנה בין סיוע טכני מותר לבין אצילת סמכות אסורה – ובקביעה שכאשר הגורם המסייע הוא בעל דין קבוע בפני מי שממונים, גם סיוע טכני אינו מוכשר. תכלית הסמכת השר דווקא הייתה לנתק את המוסד מבחירת מי שמכריעים במחלוקות בינו לבין מבוטחיו.
השופטת וילנר הדגישה כי הוועדות הרפואיות הן גופים מעין-שיפוטיים, שעצמאותם ואי-תלותם במוסד הן תנאי לתפקודם. המוסד משלם את הגמלאות הנגזרות מהחלטותיהן, ולכן מעורבותו מעוררת חשש, ולו למראית עין, לניגוד עניינים מוסדי מצידו ולמשוא פנים מצד רופאים המבקשים להאריך כהונה או להתקדם. בית המשפט נשען על בג"ץ 2874/93 קופטי, שבו כבר הוכר "חשש גבולי לפסלות" אף כשמעורבות המוסד הייתה טכנית. עוד נקבע כי המוסד הוא תאגיד נפרד ממשרד העבודה, ולכן מדובר באצילה "אופקית" החשודה מטבעה, וכי לפי הנהלים העדכניים המוסד עדיין מפעיל את ליבת הסמכות ויכול להכניס את עמדתו ״בדלת האחורית״. ונראה שהודאת המשיבים עצמם כי משרד העבודה אינו מסוגל לבצע את המינויים חיזקה מסקנה זו. הצו ייכנס לתוקף בתוך 12 חודשים.
המשמעות המעשית של פסק הדין היא שמי שמכריע בתביעות נכות כללית ונפגעי עבודה נגד הביטוח הלאומי חייב להתמנות במנותק מהמוסד, בהליך שבו השר מפעיל שיקול דעת עצמאי ומהותי. מבוטחים ובאי כוחם יכולים להעביר לשר הערות על תפקודו של פוסק רפואי, בדיוק כמו המוסד – אך אף צד אינו שותף להליך המינוי. עם זאת, חשוב לדעת שפסק הדין אינו עוסק בתוקפן של החלטות שכבר ניתנו, והשינוי צפוי להיכנס לתוקף רק בתום תקופת ההיערכות. כמו כן, בית המשפט הבהיר במפורש שהדיון אינו חל על הוועדות הרפואיות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), שחבריהן מתמנים בידי שר הביטחון. מי שמבקש להעלות טענה דומה לגבי ועדות משרד הביטחון יצטרך לבסס אותה בנפרד, על מבנה המינוי הייחודי לאותן ועדות.
