השירות הצבאי מסתיים פעמים רבות באנחת רווחה ובציפייה למספר שנות שקט באזרחות. החוויות האינטנסיביות שעוברים חיילים רבים בשירות סדיר, בוודאי ביחידות הקרביות, מקימות עם ה"נחיתה" בחיים האזרחיים תחושה של פרק עצים שהסתיים ולא ישוב עוד. רקע זה יכול אולי להסביר במידה מסוימת את ההיקף של "עריקי מילואים" – אזרחים שנמנים עם כוחות המילואים, זומנו לשירות והתעלמו מהזימון. ברוב רובם של המקרים, מדובר במי שביצעו שירות צבאי תקין לחלוטין ולא היו מעזים לנהוג כך במסגרת השירות הסדיר. אלא שההבדלים המשמעותיים בין החוויה הצבאית ובין החיים האזרחיים הופכים את הזימון למילואים בעיני רבים להד רחוק ולא רלוונטי מתקופה שחלפה. זו טעות משום שהתעלמות משירות המילואים אינה חמורה פחות בעיני החוק.
התפיסה ששירות מילואים הוא בגדר חובה אזרחית מהמעלה הראשונה – ובמלחמת "חרבות ברזל" קיבלנו תזכורת נוספת להכרח הקיומי של שירות המילואים לביטחון המדינה, עומדת בבסיס התפיסה המנחה את הטיפול המשפטי או המשמעתי בעריקי מילואים; וכפי שהתבטא בית הדין הצבאי לערעורים בעניין:
"מדינה הנלחמת פעם אחר פעם על קיומה זקוקה לצבא חזק שיהווה כוח מגן יעיל ומכריע כנגד האיומים המופנים אליה השכם והערב. מי שנעדר מהשירות גורע עצמו מכוחו של הצבא, ואף מפתח סביבו קרקע פורייה להימנעותם של אחרים מלשרת".
מבחינה שלישותית ופורמלית, פקודת מטכ"ל מספר 31.0521 וגם הוראת קבע אמ"ש 31-05-21, מציגות מתי איש מילואים ייחשב עריק – כאשר החייל התייצב למילואים ולאחר מכן נעדר במשך 14 יום, או כאשר לא נענה כלל לצו הקריאה במשך 20 ימים.
חשובה יותר מבחינה מעשית היא מדיניות התביעה הצבאית (המפורטת בהנחיה מספר 2.14) הנוגעת להעמדה לדין של משרתי מילואים שביצעו עריקות. על פי ההנחיה, כאשר מדובר בעריקות שנמשכה יותר משנתיים יוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי והחייל יועמד לדין (כל עוד שההיעדרות הייתה מקריאה לשירות מילואים מעל 5 ימים); כאשר מדובר בעריקות משירות מילואים שנמשכה יותר משנה, יועמד החייל לדין פלילי רק כאשר מדובר בפעם השנייה שבה הועמד החייל לדין בגין עבירה זו, או – במקרה שמדובר בקצין – גם אם לא נשפט בעבר. אם מדובר בעריקות שמשכה פחות משנה, ככלל יועמד חייל המילואים לדין משמעתי בלבד.
עם זאת, כאשר מדובר בהיעדרות מקריאה לשירות מילואים ב"צו 8", יוגש ככלל כתב אישום לבית הדין הצבאי גם אם מדובר בהיעדרות שמשכה קצר ביותר. זאת מתוך התחשבות באופי הדחוף של צו זה ובצרכי החירום שברקע הוצאתו של הצו, בעתות מלחמה וכדומה.
לאחרונה, הודיעה התביעה הצבאית על החמרה ניכרת במדיניות ההעמדה לדין והענישה בכל הנוגע לעריקים (כמפורט בהנחיה 2.41.1) – הן משירות סדיר והן משירות מילואים, תוך שהיא תעתור לתקופות מאסר ממושכות יותר (עד 3 ימי מאסר לכל יום של היעדרות).
מציאות זו קמה באופן ישיר בשל המצב הבטחוני בחודשים האחרונים והצורך החיוני במשרתי מילואים בגזרת הצפון והדרום. כמו-כן, העובדה שחיילים רבים מסכנים את חייהם, ומבצעים פעולות צבאיות בעלות סיכון גבוה למען המדינה והחברה, הופכות את ההיעדרות לבעלת חומרה גבוהה במידה רבה מהרגיל, והיא שהובילה להחמרה המשמעותית במדיניות האכיפה. בתקופה האחרונה כבר נדונו משרתי מילואים לקופות מאסר משמעותיות בגין עריקות מילואים – ומגמת ההחמרה נמשכת.
עם זאת, גם לפי המדיניות החדשה תילקחנה בחשבון לקולה עובדות הקשורות למלחמת חרבות ברזל שעמדו ברקע העריקות. הכוונה, למשל, למגורים בקווי האש, לנפילה של קרוב משפחה במלחמה וכיו"ב, כאשר בכל מקרה נתונה לתובע סמכות להפעיל שיקול דעת פרטני.
הגם שמועד תחולת המדיניות המחמירה היה תחילת חודש דצמבר 2023, תהיה משמעות מקלה לעובדה שהעריק התייצב בסופו של דבר מרצונו והסגיר את עצמו, במיוחד כאשר מדובר בביצוע צעד שכזה בעתיד הקרוב, מתוך כוונה להעמיד עצמו לרשות הצבא גם בהקשר של שירות מילואים. בכל מקרה, ההנחיות קובעות שיופעל שיקול דעת תביעתי בכל מקרה, ולפיכך פעמים רבות ייעוץ משפטי מקדים יאפשר להדגיש נקודות זכות שבכוחן להשפיע לטובה.