האם מחדלי חקירה חמורים של המשטרה מחייבים פתיחה בחקירה פלילית נגד השוטרים האחראים להם? בית המשפט העליון השיב בשלילה
בג"ץ 21682-05-26 קסטלמן נ׳ היועצת המשפטית לממשלה (14.10.2026)
ביום 14.10.2026 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. בית המשפט דחה את העתירה והותיר על כנה את החלטת היועצת המשפטית לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד שוטרים שחקרו את מותו של יובל קסטלמן ז"ל. השאלה שעמדה במוקד ההליך הייתה האם ליקויים חמורים בחקירה משטרתית מבססים כשלעצמם חשד לשיבוש מהלכי משפט – חרף הכרה מפורשת בכך שהחקירה נוהלה באופן "מצער ומקומם".
לפי פסק הדין, יובל קסטלמן ז"ל נורה למוות בפיגוע בכניסה לירושלים בנובמבר 2023 בידי חייל מילואים, לאחר שניסה לסייע לנטרול. באותו לילה שוחררה גופתו לקבורה ללא נתיחה, בהחלטת ראש צוות החקירה. רק לאחר שפורסם סרטון מרגעיו האחרונים נפתחה חקירה, והגופה הוצאה מקברה לנתיחה. הפגמים עצמם לא היו שנויים במחלוקת: תיעוד לקוי, אי ביצוע פעולות הקבועות בפקודות המשטרה ושחרור הגופה בלי אישור פרקליטות המחוז, בניגוד לנהלים.
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בדקה, בהנחיית פרקליט המדינה, אם קם חשד לשיבוש מהלכי משפט, ומצאה ליקויים אך לא תשתית לחקירה פלילית; היועצת המשפטית לממשלה דחתה את הערר שהגישה המשפחה. מכאן העתירה לבג"ץ.
העתירה לא עסקה בירי עצמו, שנחקר בידי המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח), אלא בהתנהלות השוטרים בשעות שלאחר המוות. המשפחה טענה לחוסר סבירות קיצוני, וכי דווקא מזכרים שערך ראש צוות החקירה לאחר שחרור הגופה, שלשיטתה כללו פרטים כוזבים, מלמדים על ניסיון לחפות על ההחלטה ועל כוונה לשבש; עוד נטען כי בדיקת מח״ש הייתה חסרה. מנגד טענה המדינה כי עבירת השיבוש דורשת כוונה, ואין יסוד סביר לחשד שמי מהשוטרים פעל במטרה זו.
בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע שאין עילה להתערב בהחלטה. ההכרעה נעוצה בהבחנה בין מחדל חקירתי, חמור ככל שיהיה, לבין עבירה של שיבוש מהלכי משפט, המחייבת יסוד נפשי של כוונה. ההחלטה שבית המשפט סירב להתערב בה נשענה על כך שעל פי המידע שהיה בידי החוקרים באותה עת, בדיקת ההדמיה הראשונית לא הצביעה על קליעים בגופה ולא הוצאו קליעים בניתוח החירום; ובפועל גם לא נגרם נזק ראייתי.
השופט מינץ הדגיש כי לרשויות האכיפה יש שיקול דעת רחב ביותר בהחלטה אם לפתוח בחקירה פלילית, וכי בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתן בשלו. התערבות שמורה למקרים חריגים ונדירים של חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי, וכך ביתר שאת כשההחלטה היא של היועצת המשפטית לממשלה – עיקרון שבית המשפט החיל בעבר גם על החלטות הפרקליט הצבאי הראשי. בית המשפט הבהיר כי טענות המשפחה נבחנו לעומק, וכי היועצת אף נמנעה מלהסתמך על מזכריו ועל גרסתו של ראש הצוות, וביססה את החלטתה על ראיות חיצוניות. ונראה שדווקא צעד זה, שנטרל את הראיות השנויות במחלוקת, נטל את העוקץ מטענת המשפחה. הבקשה לקבל את דו"ח הבדיקה הפנימית של המשטרה נדחתה, תוך שהובהר שניתן להשיג על הסירוב בהליך מתאים אחר.
המשמעות המעשית של פסק הדין היא שהכרה שיפוטית במחדלי חקירה, אפילו בלשון חריפה, אינה מתורגמת מאליה לחובה לפתוח בחקירה פלילית נגד האחראים להם. מי שמבקש לחייב חקירה של שוטרים או חוקרים נדרש להראות תשתית ראייתית ליסוד הנפשי – כוונה לשבש, או מודעות לכך שהשיבוש צפוי ברמה קרובה לוודאי – ולא רק רשימה של הפרות נהלים. תכתובות מזמן אמת, פער מתועד בין המידע שהיה בידי החוקר לבין מה שהחליט, ונזק ראייתי שנגרם בפועל הם הנתונים שעשויים להטות את הכף, וחשוב לרכזם כבר בשלב הבדיקה והערר. עם זאת, חשוב לדעת שבית המשפט לא קבע שהתנהלות כזו נטולת השלכות: הוא הביע ציפייה מפורשת להפקת לקחים, וההשגה על הסירוב למסור את הדוח הפנימי נותרה פתוחה.
גילוי נאות: משרדנו מייצג את חייל המילואים שנאשם בגרימת מותו של יובל קסטלמן ז"ל
