האם משרד הביטחון רשאי להתנות החזר הוצאות טיסה למשרת מילואים שגויס בצו 8 בדרישה שאינה מופיעה בתקנון קרן הסיוע? בית המשפט לתביעות קטנות השיב בשלילה
ת"ק 66185-01-26 שפושניקוב נ׳ משרד הביטחון – אגף משאבי אנוש (30.7.2026)
ביום 30.7.2026 ניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בתביעתו של קצין מילואים נגד משרד הביטחון. בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את המדינה בהחזר הוצאות הטיסה שבהן נשא הקצין כדי לשוב ארצה ולהתייצב לשירות. השאלה שעמדה במוקד ההליך הייתה אם רשאית קרן הסיוע להתנות את ההחזר בדרישה שאינה מופיעה בתקנונה – הוכחת ״נחיצותו״ של המגויס.
התובע, קצין מילואים בדרגת רב סרן, שהה בחו״ל כשקיבל צו קריאה לשירות חירום ("צו 8"). לאחר שטיסתו המקורית בוטלה שב לישראל במסלול מורכב שכלל שלוש טיסות ונסיעה באוטובוס, בעלות של כ-6,000 ש"ח. איש מהצדדים לא חלק על כך שהתובע גויס ב"צו 8" כדין, שרכש את הכרטיסים כדי להתייצב, ושהתייצב בפועל.
בקשתו להחזר מקרן הסיוע למשרתי המילואים, שהוקמה בהחלטת ממשלה בנובמבר 2023, נדחתה, וערעורו הפנימי נדחה אף הוא. לאחר שהגיש תביעה קטנה נפתחה פנייתו מחדש, והפעם נדרש להמציא תחקיר מפקד בדרגת אל״ם ומעלה בדבר נחיצות גיוסו. במקביל הודיעה המדינה כי עניינו יובא לפני ועדת החריגים.
ההליך לא עסק בסבירות מדיניותה של הקרן, אלא בשאלה אם קמה לתובע עילה חוזית. המדינה טענה לחוסר סמכות עניינית, כי לשיטתה מדובר בתקיפת החלטה מינהלית במסווה של תביעה כספית, וטענה שהקרן פעלה בשוויון ולפי מדיניות אחידה. מנגד טען התובע כי התקנון מקנה לו זכאות ברורה, ושהדרישה להוכיח את נחיצות גיוסו אינה מעוגנת בו.
בית המשפט דחה את טענת הסמכות וקיבל את התביעה. ליבת ההכרעה נעוצה בהבחנה בין תקיפה של החלטה מינהלית, שאינה בסמכותו של בית המשפט, לבין הפרה של התחייבות שהמדינה נטלה על עצמה בתקנון שפרסמה. התקנון הוא התחייבות לתשלום בהתקיים תנאיו, וקיומה נתבע בעילה חוזית עצמאית – גם כשהנתבעת היא המדינה.
בית המשפט הדגיש שתקנון קרן הסיוע, בנוסח שהיה בתוקף במועד הגיוס, קבע זכאות ברורה למי שרכש כרטיס טיסה לשם הגעה לארץ וגויס ב"צו 8", ושסמכותה של ועדת החריגים לפי אותו סעיף קמה רק מקום שבו התייצב משרת מילואים בלא שנקרא בצו ובלא שנפתח לו שירות מילואים פעיל. דרישת ה"נחיצות" נסמכה על סיכומי ועדה שלא פורסמו ולא הוצגו, ובית המשפט עמד על כך שהמדינה אינה יכולה לחייב חייל להתייצב בצו חירום ובה בעת לדרוש ממנו, משעה שהוא מבקש את זכויותיו, להסביר מדוע ציית לצו. מבחינה מעשית חויבה המדינה בתשלום 5,000 ש"ח – התקרה שבתקנון – ובהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.
המשמעות המעשית של פסק הדין היא שתקנון שפרסמה המדינה בעניין זכויותיהם של משרתי מילואים מחייב אותה כלשונו, ואינו ניתן לצמצום בנהלים פנימיים שלא פורסמו. נוסח הסעיף שחל במועד הגיוס, צו הקריאה, אסמכתאות רכישת הכרטיסים, מועדי הפנייה לקרן ותשובותיה, והיעדרו של נוהל מפורסם שעליו נשענה הדחייה – כל אלה נתונים שניתן לבסס בראיות ובמסמכים, וחשוב להניח אותם לפני בית המשפט כבר בכתב התביעה. עם זאת, בית המשפט לא קבע כלל גורף: ההכרעה נשענה על נוסח התקנון שחל באותה עת, ובאפריל 2026 שונה התקנון ונוספה בו דרישה לתחקיר בדרג מפקד יחידה בדרגת סא"ל לפחות. לכן מי שמבקש לצעוד במסלול הזה נדרש לבחון תחילה איזה נוסח חל במועד הרלוונטי לעניינו.
