האם שוטר מג"ב שנאשם בעבירת מוות שנמצא במעצר בפיקוח אלקטרוני יכול לבקש, בחלוף הזמן, לצאת לעבודה? העליון השיב בחיוב – אך הורה לפסוע "עקב בצד אגודל"
עמ"ת 29806-09-26 מדינת ישראל נ׳ סבג (15.9.2026)
ביום 15.9.2026 ניתנה החלטתו של בית המשפט העליון בערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט העליון קיבל את הערר באופן חלקי וביטל את ההיתר שניתן לנאשם לצאת לעבודה, אך הורה לשוב ולבחון אותו. השאלה שעמדה במוקד ההליך הייתה האם חלוף הזמן במעצר בפיקוח אלקטרוני ("איזוק אלקטרוני") מצדיק הקלה בתנאים – חרף חומרת העבירות המיוחסות לנאשם.
הנאשם, שוטר בשירות חובה במג״ב, מואשם בכתב אישום בן אחד עשר אישומים. לפי הנטען, כיוון את נשקו הדרוך לעבר חברו ולחץ על ההדק, וגרם למותו. בשל כך יוחסה לו עבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, לצד משחקים מסוכנים בנשק דרוך, ירי בשטח פתוח, השלכת רימוני הלם ותקיפת עצורים.
בית המשפט המחוזי הורה תחילה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בבית קרובת משפחה, והקל בתנאיו בהדרגה. כשמונה חודשים לאחר מכן ביטל את הפיקוח האלקטרוני, התיר לנאשם לעבוד במטבח של מסעדה תחת פיקוח, והורה על מעצר בית בשאר שעות היממה. בית המשפט העליון דן בערר המדינה על ההחלטה הזו.
לטענת המדינה, בית המשפט המחוזי סטה מהמלצת שירות המבחן, התמקד באירוע הירי בלבד והתעלם ממכלול האישומים. לשיטתה, המפקחים במסעדה אינם מכירים את הנאשם או שאינם מסוגלים לפקח עליו ברציפות, והעבודה במטבח לחוצה וכרוכה בנגישות לסכינים. מנגד הנאשם טען כי לפי שירות המבחן, הסיכון הנשקף ממנו מתממש רק בנגישות לנשק חם ובעמדת סמכות, ושתיהן אינן קיימות במסעדה.
בית המשפט העליון קבע כי אין מניעה לבחון כבר עתה יציאה לעבודה, אך לא כפי שאושרה. ההכרעה נעוצה בהבחנה בין העיתוי לבין החלופה הקונקרטית: חלוף הזמן פותח את הדלת לבקשה לעיון חוזר, אבל ההקלה עצמה מחייבת בחינה מקצועית של מקום העבודה ושל הפיקוח בו, שבמקרה זה כלל לא נערכה.
העליון הדגיש כי מעצר בפיקוח אלקטרוני הוא "מעצר" לכל דבר, ואילו מעצר בית הוא למעשה שחרור בתנאים מגבילים, ולכן המעבר ביניהם הוא הקלה משמעותית. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מאפשר עיון חוזר בשל ״זמן ניכר״, אך יש לפסוע "עקב בצד אגודל", משום שהאמון בנאשם נבנה בהדרגה ובהתאם להתנהגותו. השופטת הוסיפה כי במקרים המתאימים עבודה עשויה להיות צעד ראשון לשיקום, עדיף על שהייה בבית בחוסר מעש. ונראה שגם התסקירים, שתיארו אימפולסיביות, קשיים בקבלת סמכות ומצוקה רגשית, הכריעו את הכף נגד אישור החלופה בלי בדיקה נוספת. מבחינה מעשית, שירות המבחן נדרש לבחון את המסוכנות העדכנית, את מקום העבודה ואת מערך הפיקוח, ובית המשפט המחוזי יחליט מחדש.
המשמעות המעשית של ההחלטה היא שנאשם השוהה תקופה ממושכת באיזוק אלקטרוני רשאי לבקש הקלה, לרבות יציאה לעבודה, וחלוף הזמן לבדו אינו מכשול. מקום עבודה מוגדר, תפקיד ללא נגישות לכלים מסוכנים, מפקחים שנמצאים במקום לאורך כל המשמרת ומכירים את הנאשם, היקף שעות מדורג, ותסקיר עדכני שבחן את החלופה הספציפית – כל אלה נתונים שניתן לבסס במסמכים, וחשוב להגישם לשירות המבחן לפני הפנייה לבית המשפט, ולא אחריה. עם זאת, בית המשפט לא קבע כלל גורף: ההקלה אינה אוטומטית, המלצת שירות המבחן נותרת כלי עזר בלבד, ומי שמבקש לצעוד במסלול הזה נדרש להראות שהסיכון הנשקף ממנו פחת בפועל, ולא רק שחלף זמן.
