האם קשר זוגי קצר וסוער, שנקטע ימים ספורים לפני הרצח, מקים מעמד של ידועה בציבור לצורך תגמולי נפגעי פעולות איבה? בית הדין האזורי לעבודה השיב בחיוב
ב"ל 29968-10-24 גיז נ׳ המוסד לביטוח לאומי (7.9.2026)
ביום 7.9.2026 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעה על החלטת המוסד לביטוח לאומי. בית הדין קיבל את התביעה והשיב על כנה את ההכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח לצורך חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. השאלה שעמדה במוקד ההליך הייתה האם קשר זוגי קצר, סוער ורצוף משברים מקים מעמד זה, חרף נתק שאירע ימים ספורים לפני הרצח.
המנוח, גבר צעיר שהיה אב לשלושה ילדים משלוש נשים שונות, נרצח במסיבת ה"נובה" ב-7 באוקטובר. התובעת הכירה אותו בסוף שנת 2022, השניים הפכו לבני זוג במרץ 2023, והיא ילדה את בתם המשותפת בנובמבר 2023. לא היה חולק כי המנוח נרצח בפעולת איבה וכי הוא אביה הביולוגי של הילדה; המחלוקת נסבה על טיב הקשר ועל רציפותו בלבד.
סמוך לאחר הרצח הכיר המוסד לביטוח לאומי בתובעת כידועה בציבור של המנוח. בעקבות פנייה של אם המנוח נחקרה התובעת בידי חוקריו, ובינואר 2024 בוטלה ההכרה. על החלטת הביטול הוגשה התביעה, ובמהלכה נשמעו עדים רבים משני הצדדים – בני משפחה, חברים ובת זוג לשעבר – שנחלקו בתיאור טיב הקשר.
ההליך לא עסק בשאלה אם המנוח נרצח בפעולת איבה, אלא רק במעמדה של התובעת. התובעת טענה כי בני הזוג ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, התגוררו יחד, חלקו בהוצאות, ציפו ללידת בתם ותכננו להינשא. מנגד המוסד טען כי לשיטתו מדובר היה בקשר קצר, סוער ורווי תהפוכות, שבמועד הרצח בני הזוג היו פרודים, וכי לא נוהל ביניהם משק בית משותף.
בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח. לב ההכרעה נעוץ בהבחנה בין בחינת בני הזוג כפי שהיו בפועל לבין בחינתם אל מול מודל של ״זוג מושלם״. ביישום נקבע כי השניים התגוררו יחד כחמישה חודשים לפחות, וכי ניהלו משק בית משותף במובנו ה"מודרני" – התחלקות בהוצאות לפי צורך ויכולת, בלא שוויון כלכלי, שאינו נדרש אף בין בני זוג נשואים.
בית הדין נשען על המבחן הכפול שבפסיקה – קיום חיי משפחה מתוך יחס של חיבה ומסירות, לצד ניהול משק בית משותף – אך הבהיר, בעקבות עניין קסידסיד (ע"ע (ארצי) 513/06), כי דרישת המגורים יחדיו מתפרשת במובנה המושגי ולא כפשוטה. המשבר שפרץ בשבוע שקדם לרצח נתפס על כן כקרע זמני ולא כפרידה. השופט הדגיש כי תכליתם הסוציאלית של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) מחייבת הגמשת המבחנים, להבדיל מהלכות בהקשר חוזי-ביטוחי; ובעקבות עמדת השופט ריבלין בעניין ביטון (רע"א 9755/04) נקבע כי בנסיבות של אסון אין ללמוד מהחלטותיהם של בני זוג צעירים על עתידם. מבחינה מעשית ניתן משקל מועט להתכתבויות שנמצאו במכשיר הטלפון של המנוח לאחר מותו, הן מטעמי פרטיות שאינה פוקעת עם המוות, הן משום שהוצגו באופן חלקי בלבד.
המשמעות המעשית של ההחלטה היא שמי שמבקש הכרה כידוע בציבור של נספה בפעולת איבה אינו נדרש להציג זוגיות מושלמת או רציפה. משך המגורים המשותפים ומיקומם, אופן חלוקת ההוצאות בין בני הזוג, תוכניות נישואין קונקרטיות, רישום אבהות, הריון משותף ועדויות של קרובים ומכרים בזמן אמת – כל אלה נתונים שניתן לבסס בראיות ובמסמכים, וחשוב להניחם לפני חוקרי המוסד כבר בשלב הבירור המנהלי ולא רק לפני בית הדין. עם זאת, חשוב לדעת שבית הדין לעבודה לא קבע כלל גורף. ההכרעה נשענה על הצטברות נסיבות, ובית הדין עצמו ציין כי התובעת עמדה בנטל "ולו בדוחק" וכי טענות המוסד היו ראויות לבירור – ולכן אף נמנע מפסיקת הוצאות. מי שמבקש לצעוד במסלול הזה נדרש להניח מסה ראייתית של ממש, ולא אמירות כלליות על טיב הקשר.
