תביעות מאוחרות למשרד הביטחון בגין פוסט-טראומה

פוסט-טראומה היא מהקשות ומהעצובות בנכויות שמי ששירת בצבא ולקה בה נאלץ להתמודד איתה.

פוסט-טראומה נחשבת ״חבלה״ והכרה בה על ידי משרד הביטחון (הכרה בעצם קיומה ובכך שהיא תולדה של השירות הצבאי) תוביל לקביעת תגמולים לנכה הסובל מפוסט-טראומה. הכרה על ידי משרד הביטחון בנכות שנגרמה במהלך השירות ועקב השירות תחומה ככלל בפרק זמן מוגבל, כאשר לאחר מכן לא יתאפשר עוד להגיש בקשה להכרה מחמת ״התיישנות״.

ביחס לפוסט-טראומה יש הסדר שונה, בעקבות ההכרה של המאפיינים המיוחדים והחריגים הכרוכים בה.

על ההתיישנות

ההיגיון העומד בבסיס כלל ההתיישנות הוא שעצם חלוף הזמן יוצר שינוי משמעותי בקשר לרלוונטיות המעשה (כמו למשל במשפט הפלילי) ומשנה את השפעתו או לגבי עצם ההצדקה לבחון את הטענה המאוחרת ולדון בה (כמו במשפט האזרחי). יש גם שיקולים מעשיים, הנוגעים ליעילות המערכת (מתוך תפיסה שהגבלת תקופת הזמן תוריד עומס מהמערכת המשפטית) וליכולת לערוך בירור עובדתי מהימן.

עם זאת, יש הבנה שלעתים יש מקרים שלא מוצדק להפעיל לגביהם את כללי ההתיישנות הרגילים. לכן נקבעו בחוק, בהקשרים שונים, הארכה לתקופת ההתיישנות, כשלעתים ההארכה עומדת בפני עצמה ולעתים היא כפופה לשיקול דעת של גורם שיפוטי.

בנוגע לתביעות הכרה במשרד הביטחון, תקופת ההתיישנות ה״רגילה״ עומדת על שלוש שנים. סעיף 32 לחוק הנכים קובע כי "הזכות להגיש בקשה לפי סעיף 30(א) או (ב) מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו, אולם אם הנכות נובעת ממחלה ששר הבטחון קבע לגביה בתקנות תקופת התיישנות ארוכה יותר – תתיישן הזכות כתום אותה תקופה".

לצד זאת, נקבע בסעיף 32א כי "קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30, על אף האמור בסעיף 32(א), אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת…" בהמשך, מונה הסעיף מספר שיקולים הנוגעים למשמעות של האיחור (המוצדק) ועל היכולת לברר את התביעה לאשורה בחלוף זמן מהתרחשותה.

בקשת הכרה מאוחרת בגין פוסט-טראומה

בהקשר זה, הפסיקה התייחסה לתביעות להכרה בנכות פוסט-טראומטית כ"קטגוריה נפרדת", בעיקר בשל האופי הייחודי שיש לפגיעה ולעובדה שבמקרים רבים היא מתפרצת רק פרק זמן ניכר לאחר התרחשות המאורע הטראומתי: "בתביעות בגין נזק פוסט-טראומטי, למצער לפי חוק הנכים, בתי המשפט נוטים לגלות התחשבות, בין היתר לעניין תקופות ההתיישנות החלות על תביעות אלה, במאפייניה המיוחדים של הפגיעה הנפשית, לרבות בעובדה שהיא עלולה להתגלות לאחר זמן רב ממועד התרחשות האירוע הטראומטי, וכן בכך שעשוי להתעורר בקרב הנפגע קושי, מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית, להכיר בעצמו כמי שסובל מהפרעה נפשית כאמור (ע"א 8172/12 פלוני נגד אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל).

לכן, גם בחלוף פרק זמן ממושך ביותר, גם אם בעבר היו חשש או בושה לפנות למשרד הביטחון, לא נכון להימנע מהגשת בקשה להכרה כזו. משרדנו הוביל, למשל, להכרה בבקשות מאוחרות להכרה בפוסט-טראומה גם ממלחמת יום הכיפורים וממלחמת לבנון (הראשונה).

חשוב גם לציין, כי גם אם בעבר נדחתה בקשה להכרה בגין פוסט-טראומה, ניתן – כאשר הדבר רלוונטי ומבוסס – להציג "ראיות חדשות" במקרים שבהם אכן חל שינוי במצב הנפשי של הנפגע ולבקש לשוב ולדון בבקשת ההכרה.

ועוד חשוב לדעת שבמקרים שבהם הייתה בעבר הכרה עקרונית בפגיעה, ניתן בחלוף הזמן גם לפנות בבקשה מעודכנת להעלות את שיעור הנכות, ככל שהדברים מלווים בתיעוד הרפואי המתאים.

אודות המשרד

עו"ד רן כהן רוכברגר, הסנגור הצבאי הראשי לשעבר ואלוף משנה במילואים, הוא בעל מומחיות ייחודית בליטיגציה פלילית, בייעוץ לקראת חקירות ובמהלכן ובניהול הליכים פליליים. מתמחה במשפט פלילי, בדיני צבא, בתיקי צווארון לבן, בתביעות נגד משרד הביטחון, בדין משמעתי ובהליכים מנהליים.

עיקבו אחרינו

Scroll to Top