מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ועם ההתקדמות המשמעותית של כוחות צה"ל בתמרון היבשתי, אנו עדים גם למספר מקרים שבהם חיילים נטלו לעצמם רכוש שנמצא בבתים של עזתים או של ציוד שנתפס בשטח שהיה שייך למחבלי החמאס.
חיילים רבים נוטים לחשוב (בטעות) כי אין איסור בנטילת החפצים כאמור אם מדובר ב״מזכרת״ וכי מדובר ברכוש הפקר שלגביו "כל הקודם זוכה". זו הנחה שגויה בתכלית; לפי חוק השיפוט הצבאי יש איסור פלילי על לקיחת רכוש מבתי תושבים או "שלל מלחמה" (למשל, פריטי נשק של האויב שנתפסו בשטח). מדובר בעבירה חמורה במיוחד שהעונש המרבי בגינה הוא לא פחות מעשר שנות מאסר. והפסיקה הצבאית קובעת לא פעם ש״דין פרוטה כדין מאה״, כשהמעשה יטופל בחומרה גם כאשר ערך הרכוש שנבזז הוא נמוך. חשוב להכיר עובדה זו ואת הסיכון הפוטנציאלי שקיים לעתים בהעלאת "תיעוד מפליל" לרשתות החברתיות.
עבירת הביזה – האיסור ותכליותיו
סעיף 74 לחוק השיפוט הצבאי קובע: "חייל שבז ביזה או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה, דינו – מאסר עשר שנים". החלק השני של הסעיף מנוסח בצורה ייחודית באופן יחסי, כ"עבירת מטרה"; דהיינו, המחוקק אסר פעולה מקדימה שמכשירה את הקרקע להפרת האיסור המרכזי, שהוא פעולת הביזה עצמה. לכן, גם התפרצות לבית במטרה לבזוז – גם אם לא נבזז בפועל רכוש בסופו של יום – מהווה עבירה על חוק השיפוט הצבאי.
נשים לב שהאיסור קיים לגבי שני סוגי הרכוש, אך המסגרת המשפטית שונה: אם מדובר ברכוש של "אזרחים" או ברכוש שמקורו הוא של האויב – חל איסור חוקי על החייל לקחת את הרכוש לחזקתו הפרטית. אלא שהערך המוגן בין שני המקרים שונה: כאשר מדובר ב"אזרחים", מבקש המחוקק להגן על "טוהר המידות" של החיילים והעבירה היא ביזה; ואילו כאשר מדובר ב"שלל מלחמה", קרי, בנשק או ברכוש ששייך לאויב אך נתפס על ידי צה״ל, מהווה הלקיחה לרשות הפרטית פגיעה למעשה ב"קניינה" של המדינה ומכאן שהעבירה ככלל תהיה עבירה של הוצאת רכוש מרשות הצבא.
בשני סוגי המקרים מבקש המחוקק למנוע מצב שבו בשל רצון החייל ליטול לעצמו רכוש, דעתו תהיה מוסחת מהמטרה המבצעית העיקרית, כאשר הוא אף עלול ליטול סיכונים מיותרים על מנת ליטול לחזקתו רכוש. בפסיקה הצבאית נאמר לא אחת כי לאור החשש "מה יאמרו העמים" על מוסריותו של הצבא ועל ״טוהר הנשק״, יש לראות בחומרה יתרה עבירות של ביזה בשל הפגיעה התדמיתית שהיא עלולה להסב למדינת ישראל בעולם.
עבירת הביזה – ההליך המשפטי
ככלל, כאשר עולה חשד לביצועה של עבירת ביזה תיפתח באופן אוטומטי ומיידי חקירת מצ"ח. חשוב לציין שלרוב התביעה הצבאית תעתור אף למעצרו של החייל – לצורכי חקירה ובהמשך עד לתום ההליכים המשפטיים, בוודאי כאשר מדובר בביזה של רכוש משמעותי, כאשר החייל אינו מביע חרטה או לוקח אחריות, וכאשר לא נעשו מאמצים מצדו להשיב את הביזה למקומה.
לרוב תיקים אלה יסתיימו בהגשת כתב אישום, כמובן בכפוף לקיומן של ראיות מספיקות. הענישה בעבירה זו משמעותית ותסתיים ככלל בכליאה, בפרט כאשר התגלמו "נסיבות חומרה": כשמדובר בנטילה של סכום משמעותי, כאשר קדם לעבירה תכנון או תחכום, כאשר היא נעשתה בצוותא עם חיילים נוספים, והכל בהתחשב בדרגתו ותפקידו של החייל, בערכו ההיסטורי של הרכוש שנבזז ועוד. לעתים גוזר בית הדין הצבאי אף עונש של מספר חודשי מאסר בגין עבירה זו.
בשל ייחודיות המקרים, היות העבירה ״עבירה צבאית״ ייחודית, והתרחשות המקרים בתנאים מבצעיים משמעותיים המעוררים סוגיות משפטיות מורכבות, מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי שיכול להשפיע באופן מהותי על התוצאה המשפטית.