מלחמת ״חרבות ברזל״ – המשך המערכה המשפטית בדין הבין-לאומי

כידוע, בחלוף כחודשיים מתחילת מלחמת ״חרבות ברזל״ פתחה דרום אפריקה בהליך משפטי נגד מדינת ישראל  בבית הדין הבין-לאומי לצדק.

טענתה המקוממת של דרום אפריקה הייתה שישראל מפרה כביכול את האמנה בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם (המכונה גם "אמנת הג'נוסייד"). בתביעתה ביקשה דרום אפריקה מבית הדין הבין-לאומי לקבוע כי אכן כך נעשה ושיש להוציא נגד ישראל מספר צווים שיפוטיים, בהם גם צו המחייב את ישראל לסיים את המלחמה בעזה באופן מיידי.

בית הדין הבין-לאומי לצדק, היושב בהאג, מוגדר במגילת האו"ם כגוף המשפטי המרכזי שלה, והוא מונה 15 שופטים קבועים המתמנים על ידי חברי העצרת המרכזית של האו"ם. כזכור, בהליך המשפטי ישבו בדין, כשופטי אד-הוק, גם שופט נציג מצד דרום אפריקה, וגם אהרן ברק שהגיע כשופט מצד מדינת ישראל (אם כי ביושבם בדין, השופטים נדרשים לא לייצג את מדינת המוצא שלהם אלא את הדין עצמו).

ממש כמו ב"סכסוך אזרחי" לבית הדין יש סמכות להורות על סעדים זמניים (כגון הפסקת המלחמה באופן גורף, או הגבלה על אמצעי תקיפה או אזורי תקיפה מסוימים), עוד טרם הקביעות הסופיות בהליך. ביחס לצווים זמניים, הרף הראייתי הנדרש להוצאתם נמוך יותר, ודי בקיומן של ראיות ברמת הוכחה לכאורית בסיסית יותר, על מנת לגרום לבית הדין להוציא צווים שכאלה. כאשר מדובר במלחמה, שמטבע הדברים כוללת היבטים מובנים של הגנה עצמית, יש קושי רב בהוצאת צו זמני תוך התבססות על ראיות ראשוניות, שכן משמעותו המעשית פעמים רבות היא הפסקת המלחמה כליל על סמך ראיות ראשוניות, גם אם אלו לא "יחזיקו מים" בבירור העיקרי. לכך ממש כיוונה דרום אפריקה, והסעד המבוקש הזה לא ניתן לה.

בית הדין הבין-לאומי דן בדיון בטענות שהושמעו לגופן, כאשר בעצם העיסוק של הטריבונל ביחס למדינת ישראל בוודאי נגרם נזק תדמיתי למדינה, אך בית הדין דחה למעשה את עיקר טענותיה המשפטיות של דרום אפריקה, כשבדעת רוב כן ראה להוציא מספר צווים (רובם ככולם דקלרטיביים באופיים).

בעקבות תגובתה של ישראל בפני בית הדין, שיוצגה על ידי צוות משפטי מיומן מטעם המדינה, לא התקבלו בעצם הטענות המופרכות של דרום אפריקה. הלכה למעשה קביעת בית הדין משקפת כי אין בעיניו בעת הזו אף לא ראיות לכאורה משמעותיות להוכחת הפרת אמנת הג'נוסייד מצד ישראל, ומכאן גם נראה כי הסיכוי שתהיה קביעה סופית שישראל הפרה את אמנת הג'נוסייד – נמוך ביותר.

עם זאת, בית הדין הוציא שלושה צווי ביניים שונים: למניעת רצח עם (ללא פירוט של פעולות מסוימות שעל ישראל לנקוט או להימנע מלנקוט); לאספקת סיוע הומניטרי לתושבי עזה (מה שממילא כבר נעשה); וכן למנוע דברי הסתה ולנקוט פעולות ענישה על מעשים שכאלו (גם זה נעשה ממילא).

לאחרונה, בעקבות החלטה שהורתה זאת, הגישה ישראל לבית הדין הבין-לאומי ״דו״ח מעדכן״, שבו התייחסה לפעולותיה בהתאם לחוקי המלחמה ולמשפט הבין-לאומי. העדכון מצד ישראל מתייחס לסוגיית הסיוע ההומניטרי שמושיטה המדינה לתושבים בעזה ולטיפול של מערכת אכיפת החוק הישראלית באירועים חריגים ובהתבטאויות בעייתיות.

דו״ח מעדכן זה חסוי ותוכנו לא הובא לידיעת הציבור, לנוכח פרטים רגישים מאוד שבו. ניתן להעריך שאיגרות צבאיות למפקדים שיצאו בסמוך לדו״ח זה – אגרת הרמטכ״ל, רא״ל הרצי הלוי, ואגרת הפרקליטה הצבאית הראשית, אלופה יפעת תומר ירושלמי – בדבר המחויבות של הצבא לטפל בהפרות ובאירועים חריגים, קשורה בהחלט לאותו דו״ח ולצעדים הנכוחים מצד ישראל למניעת החלטה בין-לאומית לרעת ישראל.