בחודשים האחרונים, מאז אירועי השבעה באוקטובר, מתגלים עוד ועוד סיפורי מופת על מעשי גבורה רבים של אזרחים שמבלי שנקראו ירדו לזירת הקרבות בדרום, הצילו חיים, חיסלו מחבלים, ולמרבה הצער נפגעו בקרבות.
הסוגיות המורכבות והבלתי נתפסות שעלו לתודעה ציבורית בזמן האחרון, יצריכו בוודאי חשיבה מחודשת על מספר כללים משפטיים שהיו קבועים עד היום ושלא נועדו להתמודד עם גילויי גבורה אזרחית בסדרי גודל כאלה, הן מבחינת היקף המעורבות והן מבחינת משמעותה הקריטית.
המהלכים הרבים שנעשו על ידי אזרחים – הן בלחימה, הן בהגנה והן בהושטת סיוע – והקריטיות של כל אלה לבלימת פעולת הטרור הרצחנית על מדינת ישראל, מקשה על שימוש בדיכוטומיה הקלאסית המקובלת של "צבא״ לעומת ״אזרחות". זאת משום שהפעילות האזרחית הבלתי מאורגנת מילאה תפקיד חשוב ביותר בהגנה על הגבולות ועל הישובים, ובלעדיה לא ניתן לדמיין כיצד היו הדברים חלילה נראים.
במצב דברים זה, מתבקש להכיר באותם אזרחים גיבורים שנפגעו כנכי צה״ל וכחללי צה"ל, ובמשפחותיהם של הנופלים – כמשפחות של חללי צה"ל, על כל המשתמע מכך.
לפי שעה, הצבא ומשרד הביטחון עדיין לא גיבשו מענה שלם למקרים הטראגיים הללו שבהם נפגעו אזרחים במהלך הלחימה. עד היום הוכרו כאלה שלחמו באותם אירועים, ואחרים – לא הוכרו.
גם במערכה בה מדינת ישראל נמצאת כעת, מלחמת ״חרבות ברזל״, הכירו במקרים מסוימים הצבא ומשרד הביטחון – בצדק רב – באזרחים שנחלצו על דעת עצמם כדי להציל חיי אדם וסיכנו את חייהם, כחללי צה"ל. אלא שאחרים כאמור – לא הוכרו. והאמירה מצד הצבא היא שכאשר המצב הבטחוני יאפשר זאת תכונס ועדה שתדון במקרים של גילויי גבורה אזרחית ותשקול את מסגרת המענה שיינתן בשאלת ההכרה באותם מקרים.
ההכרה בחיילים ובאזרחים שנפגעו במהלך הלחימה, שכמותה לא ראינו בעבר, היא בעלת חשיבות רבה, גם סמלית וגם מעשית. הכרה בנפגעים במקרים הראויים היא הכרחית בעינינו והיא משקפת את המחויבות של המדינה להכיר בין אותם יחידים שמסרו נפשם בלחימה מול המחבלים. ההכרה ראויה תשקף ולו במעט את המחויבות הציבורית לנצור לנצח את זכרם של אותם גיבורים.
חשוב לדעת כי ניסיון העבר מלמד שפעמים רבות הכירו לבסוף צה"ל ומשרד הביטחון באזרחים כחללי צה"ל, גם כאשר אלה לא פעלו במסגרת תפקידם הצבאי. זאת, הן כאשר הוצגה זיקה ביטחונית משמעותית בפעילותם והן כאשר אותם אזרחים היו מצויים בזיקה צבאית ״מוסדית״ משמעותית.
כך למשל, הכיר בעבר הצבא בעיתונאי (אזרח) שהתלווה לאנשי צבא בסיור באזור דרום לבנון ונהרג תוך כדי סיקור המצב הבטחוני המתוח בגזרה; הוכרה קצינה שהייתה בחופשה ללא תשלום מהצבא, כאשר הייתה בחופשה בחו"ל ונספתה תוך כדי הצלת חיים של מטיילים שנלכדו בסופת שלגים; הוכר קצין משטרה שנספה, כשלא היה בתפקיד, בעת שהציל את ביתו הקטנה שטבעה בים. ויש מקרים נוספים, פחות מוכרים.
לאחרונה הגיש משרדנו עתירה לבג"ץ בשם הוריו של אלון לולו שמריז ז"ל, שנחטף מביתו לעזה, ובגבורה עילאית הצליח להתגבר על שוביו, תוך שהוא מבריח יחד אתו שני אזרחים נוספים, יותם חיים ז״ל וסאמר טלאלקה ז״ל, שנחטפו גם הם ע"י מחבלי החמאס. בעתירה הצגנו את בקשתם של הוריו של אלון ז"ל, כי בנם יוכר כחלל צה"ל, לאור העובדה שהוחזק בעזה כחטוף לאחר שגויס למילואים, ולאור אומץ הלב והתושייה הבלתי נתפסת שהפגין בשבי קודם למותו הטראגי.