מסדרונות המטכ"ל בקריה סוערים בימים האחרונים – ולא רק בגלל פרסום דבריו הבוטים של ראש אכ"א ביחס לפרקליטות הצבאית. הסיבה לסערה, הקשורה ל"דם הרע" שבין הצדדים, היא החלטה של בית המשפט המחוזי לבטל באופן חריג החלטה של הרמטכ"ל. באותה החלטה אישר הרמטכ"ל צעדים פיקודיים חריפים נגד מפקד בסיס מצ"ח בשל אחריות פיקודית שיוחסה לו בעקבות התאבדותו של חייל. בית המשפט קבע שהחלטה זו אינה יכולה לעמוד.
איך זה יתכן – תוקפים "מפקדים בכירים" – שבית משפט אזרחי מעז לבטל החלטה פיקודית שבלב סמכותו של הרמטכ"ל? יש מי שהרחיקו לכת וטענו שאם החלטת בית המשפט תישאר על כנה יש לסגור את בה"ד 1, לא פחות. גם פוליטיקאים ראו הזדמנות לצייץ ביקורת על השופטת ויש אף מי ששלח אותה להתגייס ולהתקדם במעלה הדרגות לפני שתעביר ביקורת על מה שבליבת הפיקוד הצבאי.
אלא שקריאה בהחלטה של בית המשפט המחוזי מלמדת שאין בה בעצם כל חידוש משפטי. אין בה קביעת סטנדרט חדש למפקדים, ואפשר גם לנשום לרווחה – אין לבית המשפט כוונה להתחיל ולהתערב בקביעות ערכיות של המפקדים הבכירים.
מה שיש בהחלטה הוא אמירה בנאלית כמעט מהבחינה המשפטית – שהחלטה שעתידה לפגוע בזכותו של אדם חייבת להישען על מסד עובדתי מספק. גם הרמטכ"ל עצמו אינו יכול לקבל החלטה פוגענית ביחס למשרת בצבא ללא תשתית עובדתית התומכת בכך. בית המשפט ירסן עצמו ואמנם יסתייג ככלל מהתערבות בשיקול דעתו של הרמטכ"ל, אך אין חסינות גם לרמטכ"ל מפני התערבות בהחלטה שרירותית המתעלמת מעובדות רלוונטיות.
זה המקום לתאר בקצרה את השתלשלות העניינים. הרקע הוא אירוע טראגי וכאוב ביותר של התאבדות חייל, סמ"ר ניב לובטון ז"ל, לאחר שרכזי מודיעין במצ"ח ניסו לגייסו כ"מקור". מהלך זה השפיע קשות על המנוח, שגם לאחר שהודיע לרכזים שהוא חוזר בו מהסכמתו להפעלה, ואלה קיבלו את בקשתו, נותר חרד מההשלכות ובייאושו המר התאבד.
בעקבות המקרה הקשה נערכה חקירה פלילית יסודית ונערכו גם תחקירים פיקודיים מעמיקים. הפרקליטות הצבאית הגישה כתב אישום נגד רכזי המודיעין – והוא עודו תלוי ועומד.
ביחס למפקד בסיס מצ"ח, גם החקירה וגם התחקירים לא מצאו אותו אחראי לאירוע הקשה. נמצא שהקצין לא ידע על גיוס המנוח כ"מקור" וגם לא נדרש היה לדעת על כך לפי הפקודות; הקצין חידד בפגישות עבודה שיש לעדכן אותו בכל עניין חריג הנוגע ל"מקורות"; והוא אף נקט גישה אקטיבית כנדרש בהמשך, עם היוודע היעלמותו של המנוח.
אף על פי כן החליט הרמטכ"ל לאשר את הצעדים הפיקודיים החריפים נגד הקצין, שמשמעם היה למעשה סילוקו מהצבא, בהתבסס על… – על מה באמת? לא על ממצאי החקירה הפלילית ולא על התחקירים הפיקודיים שכאמור לא מצאו פגם בהתנהלות הקצין.
השופטת לא חלקה על כך שמפקד בכיר רשאי גם שלא לאמץ ממצאי תחקיר או את מסקנותיו. הוא הרי המפקד והאחריות בידיו. אלא שלא ניתן לקבל החלטה של מפקד, גם אם בכיר ביותר, הסוטה מממצאים ברורים שנאספו – כשלחריגה מאלה אין לכל הפחות הנמקה מבוססת. אי אפשר – הוסיפה השופטת – לקבל החלטה שסוטה מהראיות שנאספו על ידי גופים מקצועיים רק בהסתמך על "תחושה סובייקטיבית" ועל קביעות כוללניות ובלתי מוסברות על "אווירה" מזלזלת ביחידה. ועוד פסקה השופטת – וגם קביעה זו אינה חדשנית – כי אין הצדקה לנקוט צעדים נגד מפקד רק משום שפקודיו כשלו, מבלי שבהתנהגותו שלו-עצמו דבק אשם כלשהו.
נכון שאין החלטות רבות שמבטלות החלטות רמטכ"ל – וטוב שכך. אך התקדים כאן, למעשה, אינו בהחלטת בית המשפט להתערב בהחלטת המפקד. התקדים הוא דווקא בהחלט המפקד להדיח קצין בלא תשתית עובדתית בסיסית שמצדיקה זאת. הקביעות של בית המשפט המחוזי הן אפוא חשובות ונכוחות ומזכירות למי שנדרש לתזכורת שגם צה"ל כפוף לחוק.
(טור דעה ב"הארץ", דצמבר 2021)
