פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״ הוביל, מטבע הדברים, להתערערות חריפה בתחושת הביטחון האישי על ידי רבים מאזרחי ישראל. כך חשו רבים, ובוודאי אלה שהתגוררו בדרום הארץ ובערים מעורבות.
מצב דברים זה הוביל את המשרד לביטחון פנים להוביל להקלה משמעותית בקריטריונים (תבחינים) שנדרשו בעבר לשם הוצאת הרישיון לנשיאת נשק ולזירוז ההליך באופן משמעותי. ההקלות היו מרחיקות לכת עד כדי כך שנשמעה ביקורת נוקבת מצד ארגוני נשים למשל, על גם על תהליך ההכרה המקוצר וגם על התבחינים המקלים.
כיום, על מנת להוציא רישיון נשק, על המבקש לעמוד במספר תנאים, וביניהם: נדרש כי המבקש יהיה למעלה מגיל 21, כי אין לו עבר פלילי, כי מצבו הבריאותי מאפשר את נשיאת הנשק והשימוש בו וכן עליו להצביע על "צורך" בהחזקת הנשק.
אשר לתבחין האחרון, ה״צורך״ בנשק, נראה כי הוא הפרמטר שהיחס אליו הוגמש במידה הרבה ביותר מאז פרוץ המלחמה. ה״צורך״ יכול להיות הן בשל טיב העיסוק של המבקש (כך, ברשימת המקצועות המנויים ברשימת התבחינים נמצאים, בין היתר, מי שעוסק בחקלאות, מי שמוביל חומרי נפץ, מדריך קליעה או איש שירותי הביטחון וההצלה; כמו כן מי שמקום לימודיו מצוי באזור עם מתיחות ביטחונית) או בשל אזור המגורים.
נכון לציין כי המשרד לביטחון פנים לא מפרסם קריטריונים ברורים וגלויים באשר לרשימת היישובים הזכאים. עם זאת, מהניסיון המצטבר ומהשכל הישר ניתן להבין כי ישובים באזור יהודה ושומרון, יישובי ה״עוטף״ בדרום וישובים סמוכי הגבול בצפון נחשבים ככלל ליישובים זכאים, כשהטיפול בבקשות לרישיון נשק לוקח עובדה זו בחשבון.
כמו כן, תקופת הרישיון לנשיאת נשק הוארכה עתה מ-5 ל-10 שנים ונקבע בקריטריונים החדשים כי ניתן – במקרים מסוימים – לקבל רישיון גם ללא "מבחני ירי". הוכפלה גם כמות התחמושת המותרת ברכישה במסגרת הרישיונות החדשים.
מבחינה טכנית, על מבקש הבקשה לצרף הצהרת בריאות, אישור על השלמת שירות צבאי או אזרחי וכן לצרף תצהיר חתום ע"י עו"ד. הגשת בקשה כזו היא בדרך כלל פשוטה מאוד לביצוע, ואין צורך מיוחד בסיוע משפטי (מלבד אישור התצהיר, שהוא במידה רבה, טכני).
תיק פלילי קודם עלול להוביל לדחיית הבקשה. לכן, מי שבעברו הסתבכות קודמת עם החוק והוא מבקש להצטייד ברישיון לנשיאת נשק – נכון שיבחן את האפשרות לפנות כדי לשנות את הרישום בעניינו; אם בשינוי עילת סגירת תיק במשטרה ואם בפנייה לנשיא המדינה בבקשת חנינה ביחס לרישום הפלילי.
במקרה שהבקשה לרישיון נדחתה מכל סיבה שהיא, ניתן לערער עליה תוך 45 ימים מאז המצאת תשובה שבכתב – שבה צריכה גם להיות מפורטת סיבת הדחייה. על פי חוק, זכאי מי שחפץ בכך לפנות לעורך דין שייצגו בשלב הערעור ושיכתוב בשמו את הטענות. לעתים נכון יהיה לצרף לערעור חוות-דעת נוספת או עדכנית שתסייע בתמיכה בטענות המערער ותוכל לעזור בהתמודדות עם ההנמקה השוללת את הבקשה.