מזה מספר שבועות שאין כל התקדמות בשמיעת העדים ב"תיקי האלפים" בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשל פגרת הקיץ שתימשך עד ספטמבר. אבל השקט הוא מדומה בלבד וההתכתשות בין הצדדים נמשכת במלוא עוזה גם בימים אלה. הפרקליטות הודיעה לבית המשפט על כוונתה לשנות את סדר השמעת עדי התביעה, והסנגורים מצידם טוענים לעינוי דין ואף ל"תכסיסנות" שעומדת בבסיס הבקשות.
אלא שדווקא העניין הדרמטי ביותר לא העסיק מספיק את השיח הציבורי. מדובר בבקשה החריפה שהוגשה לביטול האישומים נגד בני הזוג אלוביץ' מחמת הגנה מן הצדק. הבקשה, שהוגשה ממש לאחרונה מטעם צוות ההגנה של האלוביצ'ים, שבראשו עו"ד ז'ק חן, נפרשת על פני יותר מ-220 עמודים. הסנגורים של נתניהו, אגב, הודיעו שהם מצטרפים אליה.
והקריאה בבקשה של עו"ד חן מהפכת קרביים. למרות אורך המסמך הוא נקרא בנשימה עצורה, כספר מתח שבו משובצים גם מוטיבים של אימה. הטענות המשפטיות העומדות בבסיס הבקשה, ויותר מכך – התיאור העובדתי המטלטל – לא מאפשרים שלא לתמוך את הראש לפרקים ולהיאנח בייאוש במהלך הקריאה.
מה אין שם? אי מסירה מכוונת של חומר חקירה משמעותי לטובת הנאשמים תוך עריכת השלמת חקירה "פיראטית" במשרדי הפרקליטות, התעמרות בעדים שלא מסרו למשטרה את המידע המפליל ה"מבוקש" (זכור לרע ה"תרגיל" החמור שנעשה לניר חפץ), ניסיון לחבל ביחסים העדינים שבין נחקרים לסנגוריהם, השימוש הפסול ברוגלה ללא אישור כדין; ועוד ועוד.
כך למשל, עולה שבמסווה של "ריענון זיכרון" לעד אילן ישועה, ביצעה התביעה השלמת חקירה מהותית והציגה לעד, לראשונה, ראיות שלגביהן לא נחקר במשטרה – כאשר רק חלק מהמידע הועבר להגנה. וביחס לזוג אלוביץ' אפשר להזכיר את החיפוש שנערך בביתם, לפנות בוקר, תוך שצוות השוטרים תולש חפצי אומנות מהקירות ומסיר את טבעות הנישואין מאצבעותיהם, תוך חריגה בוטה מצו החיפוש. ביחס להתנהלות זו קבע בית המשפט העליון בחריפות חריגה שהדבר "חושף התנהלות של הרשויות אשר סותרת מושכלות יסוד במשפטנו".
גם הקורא הספקן והביקורתי ייווכח שהטענות שבמסמך, רובן ככולן, נתמכות בהפניות לפרוטוקולים "שחור על גבי לבן" ולעדויות מפורשות.
איני נכנס לשאלת המצב הראייתי בתיק שרבים מהפרשנים מבקשים לתת בו סימנים – לא פעם מתוך משאלות לב יותר מאשר התבססות על עובדות. אך גם אם נצא מנקודת מוצא שהיו די ראיות כדי להצדיק את הגשת כתב האישום, ואפילו ביחס לעבירת השוחד, הרי ברור שהמטרה אינה יכולה לקדש את כל האמצעים, ביניהם גם כאלה שהם בלתי כשרים בעליל. לכן מוצדקת "גביית מחיר" משפטי משמעותי בגין הפעולות הנפסדות שנעשו על ידי גופי האכיפה דווקא. וראוי שהמחיר יהדהד – למען טוהר ההליכים גם לעתיד לבוא.
לשם כך ממש נועדה ה"הגנה מן הצדק", שבנפרד מהשאלה האם יש ראיות מספיקות להוכחת האשמה, באה לפרוש הגנה על נאשמים בהקשר של הוגנות ההליך – כערך בפני עצמו, גם במקרים שאי ההוגנות לא נעשתה באופן מכוון. הוגנות זו היא אינטרס ציבורי משמעותי המשמר את אמון הציבור במערכת המשפט, שכפי שנאמר בהקשר אחר, אין לה דיביזיות או טנקים וכל כוחה נשאב מהאמון שרוחש לה העם.
ובינתיים, מאכזב היה לקרוא את התגובה הראשונית של הפרקליטות לבקשת ההגנה. לבד מהעלאת תגובה אוטומטית בנוסח "טענות ההגנה נטענו גם בעבר", ראתה הפרקליטות להוסיף ש"עיתוי הגשת הבקשה תמוה". אלא שברור לכל פליליסט שאין כל דבר "תמוה" בהגשת הבקשה עתה. אדרבה, נכון להגיש אותה לאחר שהצטברה מסה של ראיות שמאפשרת ביסוס של הטענה.
מה שכן מתמיה הוא שהפרקליטות העדיפה למול טענות כה חמורות להיצמד לטענה פורמליסטית בנוסח "עמידה בזמנים". לצערנו, ההסבר לכך עשוי להיות אחד משניים: או הבנה שלא ניתן להתכחש לצבר הפגמים הקשים שנפלו או העדפה להתרכז בטענות פרוצדורליות כדי לדחות מתן מענה ענייני.
(טור דעה ב"גלובס", אוגוסט 2022)