לאחרונה (14.3.24) גזרה השופטת דנה אמיר מבית משפט השלום בתל אביב את דינו של מר שרגא ברוש, מי שהיה נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר (ת"פ 49429-07-20).
ברוש הואשם בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כפי שעולה מכתב האישום ומפסק הדין, ברוש זייף מסמכים שהוגשו לפקיד השומה, בכל הנוגע לתיארוך מוקדם של ההחלטה להגדיר את החברה שהוא ואחיו החזיקו במניותיה (חברת א.ל.ע.א.) כ"חברה משפחתית".
הגדרת החברה ככזו אפשרה לקבל הטבות מס מפליגות. ואכן, כתוצאה מכך, שומת המס קטנה באופן משמעותי – מה שנטען שהסב לברוש רווח של סכום כספי משמעותי, בגובה כמיליון וחצי ש״ח.
בסופו של יום, בגזר הדין הועמד עונשו של ברוש על 14 חודשי מאסר וקנס בסך 100,000 ₪.
על עבירת הזיוף
עבירות הזיוף מוסדרות בפרק י"א לחוק העונשין, ובעיקר בסעיפים 420-418. המחוקק קבע בסעיף ההגדרות (סעיף 414) כי "זיוף" הינו אחד מאל (1) עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות (2) שינוי מסמך לרבות הוספת פרט או השמטת פרט בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין… ".
נמצא שעניינו של ברוש עונה על החלופה השנייה, שכן לפקיד השומה הוגש מסמך המלמד על תיארוך מוקדם של החברה כ״משפחתית״ – מה שכאמור שהפחית באופן ניכר את שיעור המס. החוק קובע עונש מקסימום, של חמש שנים, כאשר נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, כבעניינו של ברוש. אותן "נסיבות מחמירות" נקבעות בכל מקרה על פי נסיבותיו. אך ככלל ניתן לומר כי כאשר מדובר בעסקה עם סכום כסף משמעותי, וכאשר נלווה לזיוף תכנון מוקדם ויסוד של תחכום, יחד עם מספר שותפים לעבירה – תיחשב העבירה כמי שבוצעה בנסיבות מחמירות.
קבלת דבר במרמה
סעיף 415 לחוק העונשין קובע כי המקבל דבר במרמה עונשו שלש שנות מאסר, וככל שהעבירה נעברה בנסיבות מחמירות, העונש יהיה חמש שנות מאסר.
תכלית העבירה לפרוש הגנה על עקרון חופש ההתקשרות; רק כאשר כל הנסיבות כהווייתן מונחות בפני הצד השני, החלטתו לבצע פעולה כלשהיא נתפסת כמשקפת את רצונו האמיתי. יש להדגיש כי לצורך הרשעה בסעיף זה אין צורך דווקא בקבלת ממון דווקא, ודי בקבלת טובת הנאה או בהפקת רווח אחר.
ניתן לומר, כי בכל מקרה שמתקיים יסוד ההטעיה מבחינת דיני חוזים, וכתוצאה מכך הופק רווח כל שהוא – או ניסיון להפיק רווח, גם אם לא צלח – מה שקיים ברוב המוחץ של המקרים, ניתן להאשים בעבירה של קבלת דבר במרמה.
למעשה, גם בכל מקרה שבו אדם הואשם בכך שזייף מסמך והצליח "להשיג את מטרתו" הוא עלול להיות מואשם גם בעבירה מקבילה זו של קבלת דבר במרמה.
במקרה הנוכחי, קו ההגנה של ברוש היה שלא הייתה לו מודעות מספקת לתוכן המסמכים, שהיו בפיקוחו של רואה החשבון. אלא שבית המשפט בחר שלא לאמץ גרסה זו וקבע כי עלה בידי הפרקליטות להוכיח את שיוחס, גם ביחס לרכיב הנסיבות המחמירות. במכלול נסיבות האירוע, ולאחר שקילה של נסיבות מקלות, גזר את העונש.