חוק המידע הפלילי ותקנת השבים

שינוי משפטי משמעותי נכנס ממש לאחרונה לספר החוקים – בהקשר של הרישום הפלילי למי שהסתבכו בפלילים.

חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019 נכנס לתוקף ביום 12.07.22 והחליף את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים משנת 1981 – שהסדיר את המצב המשפטי מזה כארבעים שנים.

רוח החוקים דומה ותכליתם להגדיר את האיזון הראוי בין "ניהול המידע" ובין "תקנת השבים", כשמשמעות "תקנת השבים" היא מתן ההזדמנות למי שהורשע לא להיפגע עוד מהכתם הפלילי שדבק בו. שני החוקים שמו להם למטרה לאפשר ניהול והנגשה יעילים של המידע הפלילי הקיים (כדי להגן על הציבור מפני עבירות דומות) ולאזן את "הזכות לשכחה" של העבר הפלילי לצורך קידום השיקום והשיבה לחברה.

ניתן במובן מסוים לראות את החוק החדש כשדרוג של החוק הישן, שבא לעולם מתוך רצון לתת פתרון למספר סוגיות פרקטיות, שנותרו ללא מענה במציאות החוקית הקודמת. ועדיין, יש מספר שינויים וחידושים מפליגים בחוק החדש, שניתן להניח כי יזכו לעיסוק משפטי משמעותי מצד בתי המשפט בזמן הקרוב.

מהם עיקר השינויים שהביא עימו החוק החדש?

קביעת עבירה פלילית – התחשבות ב"מידע אסור"

במצב החוקי החדש, "מידע פלילי" כולל פרטי הרשעה וענישה וצווי מבחן שהטיל בית המשפט (אך הוא אינו כולל מידע על עבירות תעבורה וככלל, גם לא מידע על קנסות). ההסדר החוקי הקודם קבע איסור על מסירת מידע פלילי לידי מי שאינו מוסמך לקבלו, אך בפועל מעסיקים רבים מצאו דרך עקיפה לקבל מידע בכיוון זה, בדרכים "יצירתיות": בקשת תצהיר בנוגע להיעדרו של עבר פלילי, דרישת "תעודות יושר" מהמשטרה ולעתים אף הצגת שאלות ישירות בנוגע לקיומו של עבר.

כך, בדרך של בירור על-דרך-השלילה, קיבלו בעבר מעסיקים רבים מידע שהחוק ניסה למנוע את מסירתו. החוק החדש (בסעיף 3(ב)), קובע כי למי שאינו מוסמך לקבל את המידע יש גם "איסור מקביל" להשיג מידע בדרך כלשהיא: ישירה או עקיפה.

כדי לתת להגנה "שיניים", החוק החדש גם קובע שאף הסכמתו המפורשת של אדם אינה מעלה או מורידה וכי יש איסור לקחת בחשבון מידע פלילי של אדם ללא תלות בשאלה כיצד הוא הגיע לידי המעסיק (סעיף 38(א) לחוק. בסעיף 42 לחוק החדש נקבעו עונשי מאסר משמעותיים למעסיק שעבר על הוראות אלו (עד שנתיים מאסר).

אלא שקביעה חוקית זו לא קלה ליישום והיא גם חסרת משמעות רבה מבחינה מעשית.

הדרישה ממעסיק שלא יתחשב במידע שכבר נחשף אליו (גם מיוזמתו של העובד) היא דרישה "מחמירה", שיש גם מי שתוהה בנוגע לצדקתה: מעסיק שנחשף כבר למידע אודות עבר רלוונטי לתחום ההעסקה, האומנם לא ראוי שייקח אותו בחשבון ושישקול אותו כשיקול בין שיקולים? בפועל, גם קשה לחשוב על מעסיק שלא יושפע מהרושם שהותיר עליו מידע זה.

בנוסף, צריך להודות שאין דרך מעשית לאכוף במלואה את יישומה של הוראה זו: מעסיק לעולם יוכל לציין ששיקולים אחרים השפיעו עליו וכי לא לקח בחשבון את עברו הפלילי של האדם. המחוקק בוודאי מודע לקושי המשמעותי ביישומו של סעיף זה. לכן יש לקרוא אותו כקריאת כיוון יותר מקביעת איסור על התנהגות מסוימת. כך או אחרת, נראה שהחוקר החדש הציב את נקודת האיזון שבין מתן הזדמנות שיקום ובין הגנה על שלום הציבור בהטייה מסוימת לכיוון הראשון, לעתים גם על חשבון האינטרס השני.

חידוש רעיוני נוסף של החוק החדש נוגע למתן הדרכה לשיקול דעת מעין-שיפוטי (בדומה להתוויית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), שאותו יפעילו הגופים שכן רשאים מכוח חוק להיחשף למידע הפלילי. כך, סעיף 36 לחוק קובע כי שיש לקחת בחשבון בעת שקילת משמעות המידע את מהות העבירה וחומרתה, את משך הזמן חלף מביצועה, את גיל העבריין, וקיומם של פרטים נוספים ברישום הפלילי. החוק לא קבע חובת תיעוד לשקילת השיקולים האמורים וניתן להעריך שסוגיות "ראייתיות" דומות יתלבנו בקרוב בפסיקת בתי המשפט.

מי רשאי לעיין במידע – וכיצד?

החוק קובע רשימה "סגורה" של גופים שיש להם גישה או זכות גישה למידע הפלילי (בסעיפים 10-11,13-16), ולצד זאת נקבעו קריטריונים מתווים המאפשרים מסירת מידע פלילי, לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים (סעיף 12(ג)).

חידוש חשוב נוסף שקובע החוק, הוא איסור על הדפסה או צילום של מידע פלילי (לבד מחריגים) וקביעה כי מותר לאדם לעיין במידע הקיים עליו רק בדרך של צפייה בצג המחשב – כל זאת במגמה להפוך את ההגנות לכאלו שלא ניתן "לעוקפן" על ידי מעסיקים פוטנציאלים. זהו ודאי חידוש משמעותי ביותר.

תקופות ההתיישנות והמחיקה

קביעות משמעותיות מאוד בחוק החדש הן ביחס לתקופת ההתיישנות והמחיקה. נקבעו בחוק  "מדרגות" לתקופת ההתיישנות, כאשר תקופת ההתיישנות מושפעת באופן ישיר ממשך המאסר.

כך, למשל, קובע סעיף 19(3) לחוק שמי שהוטל עליו עונש מאסר של עד חמש שנים, תקופת ההתיישנות לגביו תהא שבע שנים ועוד עונש המאסר. מי שנגזרו עליו יותר מחמש שנות מאסר, תקופת ההתיישנות תעמוד על עשר שנים בצירוף תקופת המאסר.

גם בכך משנה החוק החדש את ההסדר הקודם (הקבוע בסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי), שקבע תקופות התיישנות ממושכות בהרבה. בחוק החדש, אגב, תקופות התיישנות קצרות יותר גם כאשר מדובר בקטינים. בדומה, נקבעו תקופות מחיקה (מתום תקופת ההתיישנות) קצרות יותר.

לסיכום

החוק החדש, שנחקק לאחר תקופת "דגירה" ארוכה וועדה מקצועית שישבה על המדוכה, צועד במובנים רבים כברת דרך משמעותית בכיוון של זכויות הפרט: הן בהיבט השמירה על פרטיותם של מי שהסתבך בעבר עם החוק והן בהיבט של הגברת חופש העיסוק, אם כי הוא לא מצליח כמובן לסגור את כל ה"פרצות" מצד מעסיקים פוטנציאלים בהקשר זה.

לצד זאת, ובכך אולי השינוי המשמעותי ביותר, ניכרת הקלה מהותית בתקופות ההתיישנות והמחיקה – הקלה זו, בדרך של צמצום תקופות הרישום, תאפשר לבעלי "מידע פלילי" להיטיב משמעותית את מצבם המשפטי, לקדם את תהליך השיקום, גם של שמם (ריהביליטציה), ותאפשר השתלבות מהירה יותר בחברה ובעולם התעסוקה למורשעים שלא שבו ונכשלו בפלילים.

יש לברך אפוא על חקיקתו ועל כניסתו לתוקף של החוק החדש, שמביא עימו בשורה חשובה, אם כי נותרו גם בהסדר החדש היבטים שעדיין לא נותנים מענה לכל הנדרש.

אודות המשרד

עו"ד רן כהן רוכברגר, הסנגור הצבאי הראשי לשעבר ואלוף משנה במילואים, הוא בעל מומחיות ייחודית בליטיגציה פלילית, בייעוץ לקראת חקירות ובמהלכן ובניהול הליכים פליליים. מתמחה במשפט פלילי, בדיני צבא, בתיקי צווארון לבן, בתביעות נגד משרד הביטחון, בדין משמעתי ובהליכים מנהליים.

עיקבו אחרינו

Scroll to Top