הסיכונים ההדדיים בהוצאת צווי מעצר
לאחרונה הודיע התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג (ICC), על כוונתו לפנות לבית הדין להוצאת צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון – לצד שלושה מבכירי חמאס. מהלך זה הוא קו פרשת מים בכל הנוגע ליחסים בין ישראל לאחד מהמוסדות שנתפסים ע"י מדינות רבות כ"אורים ותומים" של כללי המוסר והצדק הבין-לאומיים בעתות מלחמה.
הדבר עלול להשליך גם על שיתוף הפעולה של ישראל עם בית הדין הפלילי הבין-לאומי כמו גם עם בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). לצד זאתֿ, עצם ההודעה הזו פגעה במאמצי ההסברה של מדינת ישראל, ובוודאי שאם חלילה יורה בית הדין על הוצאת הצווים, יהיה בכך כדי לתרום לבידוד של ישראל בקרב מדינות שסומכות את ידיהן על בית הדין בהאג.
רקע כללי: בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג
בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג הוקם בשנת 2002, והוא נועד להיות המוסד האמון על יישום ואכיפה של "חוקת רומא" – אמנה בין-לאומית שממנה הוא שואב את סמכותו ועל פיה הוא דן. ממש כמו במערכות משפט מדינתיות, לבית הדין יש גם רשות חוקרת, תביעה, סנגוריה וערכאת ערעור. בבית הדין חברות בסך הכל כ-125 מדינות שאשררו את "חוקת רומא" והכירו בסמכות השפיטה של בית הדין הפלילי לגביהן. ישראל לעומת זאת, אינה חברה בבית הדין הפלילי, וכך גם ארצות הברית ומדינות נוספות.
בית הדין נועד לטפל בהפרות החמורות ביותר של הדין הבין-לאומי ובפשעי המלחמה הקשים ביותר, ולא בהפרות ״שגרתיות״ של דיני המלחמה, שעלולות להתרחש במהלך סערת הקרב. ואכן, שני התנאים המקדימים להקמת סמכות דיון לבית הדין הפלילי הם: היעדר דיון משפטי ממצה בערכאות המדינתיות, ותנאי חומרה – כאשר העבירות צריכות לעלות בגדר פשעי מלחמה חמורים.
שאלת סמכותו של בית הדין הפלילי לדון בסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהורות על צעדים אופרטיביים כגון צווי מעצר, היא שאלה קשה השנויה במחלוקת. מדינות רבות סבורות כי הואיל ו"פלסטין" אינה "מדינה" – אין לבית הדין כלל סמכות לדון בסכסוך ובהפרות נטענות המתרחשות כביכול בתוך סכסוך מזוין שאינו בינלאומי – דבר השומט, מעיקרא, את הסמכות מתחת רגלי בית הדין. מנגד, יש אחרות הסוברות – וכך גם חוות דעת קודמת של בית הדין הבין-לאומי לצדק – שניתן להתייחס ל״פלסטין״ כמדינה בהקשר זה.
הקשיים העקרוניים בהוצאת צוו מעצר
לבד מהקושי היסודי בנוגע לסמכות העקרונית של בית הדין, עולות שאלות נוספות, אשר מציבות סימן שאלה סביב היכולת של בית הדין להוציא צווי מעצר כאמור, ומהן: חומרת ההפרות הנטענות והתשתית העובדתית המבססת זאת, ובין היתר הוכחת כוונה לגרום לנזק בלתי מידתי לאוכלוסיה אזרחית; הטענה להיעדר מנגנוני בדיקה ואכיפה ישראליים פנימיים; חוסר פרופורציונליות בשימוש בכלי הדרקוני של צווי מעצר נגד בכירים ישראליים (לראשונה) ובין ההפרות הנטענות. נזכיר, כי טענות דומות שהועלו בתביעה בבית הדין הבין-לאומי לצדק מצד דרום אפריקה נדחו לעת-עתה, והנושאים משיקים.
המשמעות המעשית
לאחר הודעתו של התובע הראשי, כארים חאן, השלב הבא הוא בחינה והחלטה מצד הרכב של שלוש שופטות בית הדין הפלילי ביחס לבקשה להוצאה של אותם צווי ביניים.
הוצאת צווי מעצר נגד בכירים ישראליים עלולה להיות צעד דרמטי, שתהיה לו השפעה ישירה על מגבלות התנועה של בכירים ישראליים (הגם שלראש הממשלה ולשר הביטחון יש גם חסינות מדינית שמשמעה שמדינות לא יהיו חייבות לממש את הצווים), והשפעה ישירה וחריפה על מעמד ישראל בדעת הקהל הבינלאומית.
עם זאת, כאמור בתנועת בומרנג, אפשר שמהלך קיצון כזה יוביל גם לכרסום רציני במעמד בית הדין, כאשר בשונה מבכירים אחרים (כמו נשיא רוסיה פוטין) שלגביהם יש קונצנזוס במדינות החברות בבית הדין, המצב לגבי מדינת ישראל שונה; מדינות רבות עודן תומכות בזכותה של ישראל להגן על עצמה, כאשר המראות המזעזעים מהטבח עוד צרובות בתודעתן. רבות מהמדינות המערביות מסתייגות ממהלך קיצוני של הוצאת צווי מעצר ולפי פרסומים, יש מהלכים רבים מאחורי הקלעים כדי לעצור את התהליך המתגלגל.
למהלך קיצוני של הוצאת צווי מעצר – אם חלילה יוצאו – עלולה להיות השלכות דרמטיות לא רק על ישראל אלא גם על מעגלים נוספים, עד כדי האפשרות של עזיבת מדינות מסוימות את החברות בבית הדין. גם ארה"ב, שאינה חברה בבית הדין, עלולה להגיב באופן שלא ייטיב עם מעמדו של בית הדין בעולם. אפשר להניח שגם שיקולים אלו נשקלים טרם ההחלטה הקרובה.