ביום חמישי האחרון (17.11.22) פורסם הדו"ח השנתי של פרקליטות המדינה לשנת 2021. קריאה בדו"ח נותנת תמונת רחבה של מדיניות התביעה ושל ניתוב המאמצים מצידה בהפעלת האכיפה הפלילית. מקום מצומצם בלבד הוקצה בדו"ח לפרק ה"אכיפה הכלכלית". הנתונים שהדו"ח מציין מצדיקים להתעכב ולהעלות תהיות, וגם חששות, ביחס למדיניות הפרקליטות.
המׅסְפרים שבדו"ח מספרים את הסיפור כולו. בשנת 2021 נתפס מחשודים רכוש בגובה של 926 מיליון ₪. הכוונה ל"נתפס" היא שהוחרם והוחזק באופן זמני עד לסיום התיק ולהחלטה הסופית בעניינם.
מתוך כלל הרכוש שנתפס ביקשה הפרקליטות בשנת 2021 לחלט, בסוף הליכים, רק כמחצית משווי זה – 478 מיליון ₪. בשנים קודמות, אגב, הרכוש שנתפס היה בשווי הגבוה גם פי ארבעה מזה שחילוטו התבקש לבסוף.
ומה המידה שבה קיבל בית המשפט את בקשת הפרקליטות לחילוט מתוך התפוסים? את זאת לא נדע, כיוון שהדו"ח נמנע מלחשוף נתון קריטי זה. מה שמצוין בדו"ח, ללא פילוח, הוא רק מה שהפרקליטות מכנה סך "שלילת רכוש מהעבריינים", כשלתבשיל שבסיר הושלכו בערבוביה גם רכוש שחולט, גם קנסות וגם שומות (אזרחיות) של התפוסים בתיק.
האיפול מצד הפרקליטות ביחס להיקף של שיעור החילוט מתוך כלל התפיסות בחקירה פסול בתכלית. שהרי ברור שהסמכויות שהוקנו לרשויות האכיפה בתפיסת רכוש לא נועדו לתכליות של מימוש קנסות או שומות מס – אלא דווקא לחילוט.
לא ניתן כמובן למעט מחשיבותו של החילוט ככלי משמעותי ב"סל הכלים" של הלחימה בעבריינות. ברור שהחילוט מאפשר למדינה להתמודד באופן אפקטיבי עם התמריץ הכלכלי שעומד בבסיס העבירות. אלא שהחילוט הוא רק האקדח שנשלף בסוף המערכה השלישית, עם ההרשעה. הבעייתיות היא דווקא במערכה הראשונה, בתפיסת רכוש ביום ה"פרוץ" של החקירה, כאשר רשויות החקירה תופסות רכוש "ככל אשר יעלה המזלג" ממי שעודם נהנים מחזקת החפות. הניסיון העגום מלמד שגופי החקירה תופסים רכוש באופן מקסימליסטי, ללא ריסון ולא פעם בלא הצדקה עניינית.
כמה סימלי ששבוע בדיוק קודם לפרסום דו"ח הפרקליטות ניתן פסק דינו של השופט אלרון בבית המשפט העליון (ע"פ 5316/22 מדינת ישראל נ' פרנקו) שמהדהד נקודה זו ממש. מדובר בפסק דין ביחס לצו תפיסה בפרשה פלילית-כלכלית הנוגעת לחברת "אלבר" ולבעלי תפקידים בה. בית המשפט העליון קיבל אמנם את בקשת המדינה לצו תפיסה זמני, אך השמיע ביקורת חריפה ביותר על הפרקליטות ועל "שיטת מצליח" מצידה בהקשרי תפיסות זמניות..
ניכר שהשופט אלרון מתאמץ לנקוט שפה מאופקת, אך הביקורת מצידו חריפה והוא מכנה את עמדת המדינה "מרחיקת לכת עד מאוד" ושהוא רואה "קושי מיוחד בעמדת המדינה". בית המשפט ראה להציג בפני הפרקליטות תמרור אזהרה – לא רק ביחס לפגיעה הכלכלית הלא מידתית מתפיסה בהיקף לא מוצדק; אלא גם – ובכך עיקר – שעמדה דרקונית של התביעה ביחס להיקף תפיסה זמנית מנאשם "יש בה כדי להרתיעו מפני המשך עמידה על חפותו", כך שהפעלה לא מוצדקת של הכלי עלולה לגרום "לא הרתעה מפני ביצוע עבירות, אלא הרתעה מפני המשך ניהול הליך פלילי".
וכאשר בשבוע שעבר (16.11.22), בכנס בנושא אתגרים באכיפה כלכלית אומר ראש זרוע חקירות כלכליות בלהב 433, שהממונים על האכיפה הכלכלית קבעו למשטרה יעד לשנת 2022 של תפיסת רכוש בהיקף של מיליארד ₪ – יעד גבוה יותר מכפי שהיה בשנת 2021 – מה היינו אומרים אם היה נקבע יעד מספרי של כך וכך הרשעות ושנות מאסר לנאשמים?… – חייבים לזכור שתפיסת רכוש באכיפה כלכלית היא כלי חשוב, אבל רק כלי ולא יעד, וחשוב מאוד לבקר את הכלי על מנת להימנע מעיוות דין, וחלילה – מהרשעות שווא.
(טור דעה ב"גלובס", נובמבר 2022)